בכלל מצות כיבוד אב ואם לאחר פטירתם, היא אמירת הקדיש בשנים עשר חודש הראשונים, ויזהר שלא יחסיר אפילו קדיש אחד. אין לך גנאי וזלזול גדול יותר מבן שאינו מקפיד לומר קדיש על אביו או אמו. ומאידך, האומר קדיש, הריהו מקיים מצות עשה מן התורה של כיבוד הורים, שבאמירתו מזכה אותם לגן עדן וכבוד גדול בעולם העליון.הקדיש הוא מכלל הכבוד שחייב הבן לכבד את אביו לאחר מותו, ואף הוא גדול מהכבוד שבחייו, כי בחיים פעמים שהאב מוחל על כבודו, אבל הקדיש לא ניתן למחילה, וכל אב מקוה לזה, וכאילו נצטווה הבן על זה בפירוש, ולכן אמירת הקדיש כמצות עשה מן התורה.
סיפר הגאון רבי מרדכי גיפטר זצ"ל ראש ישיבת טלז: הוזמנתי על ידי אחד מתלמידי להשתתף בשמחת כלולותיו. מאחר שהחתונה נערכה במקום מרוחק ממקום מגורי, שיגר התלמיד כרטיסי טיסה עבורי ועבור עוד שמונה מחבריו שהוזמנו גם כן לחתונה. ביום המיועד יצאנו לדרך בהקדם, כדי להגיע בזמן לחופה. אך משהתקרבנו למקום הנחיתה, התברר כי המטוס לא יוכל לנחות שם, מפאת הערפל הכבד ששרר במקום. על כרחנו המשכנו לטוס, עד שהגענו לשדה תעופה במקום רחוק מהמקום שבו נערכה החתונה. משנוכחנו לדעת כי לא נספיק להגיע לחופה בשעה המיועדת, ואף לתפילת מנחה בציבור לא נזכה, נערכנו לתפילת מנחה ביחידות בנמל התעופה. ביקשנו מאחד הסבלים שנקרה בדרכנו, להפנות אותנו למקום שנוכל להתפלל באין מפריע. הסבל האלמוני נעתר לבקשתנו, והביא אותנו לחדר צדדי בנמל התעופה. עמדנו להתפלל, והסבל נשאר בפתח החדר והשקיף על תשעת המתפללים. משסיימנו את התפילה, שאל הסבל, להפתעתנו: "מדוע לא אמרתם קדיש? משהשבנו לו כי חסר לנו העשירי למנין, חזר והקשה: "וכי אני אינני יהודי?!", ומיד עמד ואמר קדיש.אחר כך סיפר לנו האיש בהתרגשות: היום הוא יום השנה לפטירת אבי ז"ל. זה זמן רב פרקתי מעלי עול תורה ומצוות, ומובן שגם אינני מתפלל. בלילה שעבר נגלה אלי אבי ז"ל בחלום ואמר לי: "היום הוא יום השנה שלי, וגוזר אני עליך לומר עלי קדיש". אמרתי לו: "אינני מתפלל, ואפילו הייתי רוצה לומר קדיש, אינני יכול, הואיל ובמקום שאני נמצא אין מנין יהודים". אך אבא חזר ואמר: "אני אדאג לכך שיהיה לך מנין, ואתה תאמר קדיש".כשקמתי בבוקר, אמרתי לעצמי: "אני לא אומר קדיש". אבל עכשיו, משראיתי כיצד מתגשמים דברי אבי, ובסייעתא דשמיא הובאו לכאן תשעה יהודים כשרים ממרחק רב, לא יכולתי להימנע מלומר: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא"!
תועלת גדולה ישנה באמירת הקדיש לעילוי נשמת הנפטר, אפילו אם היה צדיק גדול, כי אין הקדיש בא רק להציל נפש המת מגהינם, אלא יש בו עוד תועלת גדולה להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה בגן עדן. (האר"י. ה"ע ח קח)
הגאון הקדוש רבי יעקב יצחק הורוויץ זצ"ל, הנקרא בשם "החוזה מלובלין", היה לו סדר קבוע מידי יום ביומו, ללמוד עם תלמידיו בתורת הסוד, מהשעה 9:00 בבוקר עד 12:00 בצהרים, ומינה אחראי שישגיח ששום אדם לא יכנס בשעות אלו כלל ועיקר. והנה באחד מן הימים, בשעה 10:00, הגיעה אשה קשישה מאוד, וביקשה להיכנס אל הקודש פנימה, אך השומר אמר לה שהרב איננו מסכים, ואי אפשר להיכנס עד השעה 12:00. היא לא ויתרה והתעקשה שוב ושוב שרוצה להיכנס דוקא עכשיו, הואיל וקשה עליה ללכת לביתה ולחזור. לאור הפצרותיה הרבות, ביקש השומר את רשותו של הרב. הרב הסכים שתכנס. היא ניגשה אל הרב, ושאלה: האם הרב מכיר אותי? אמר לה: לא. אמרה לו: לפני כשישים שנה שהרב נולד, אמך היתה חולה, ולא היה לה חלב להניק אותך. ואביך זצ"ל חיפש אשה מינקת צדקת שאוכלת רק כשר, ולא מכניסה לפה שום דבר בלי לברך. אך תנאי נוסף קשה היה לו, שבאם התינוק צריך לאכול בלילה, לא להניק אותו כששוכבים במיטה, אלא לקום מהמיטה, ליטול ידיים ולשבת ולהאכילו, ולא היתה אשה שהסכימה לכך, ורק אני הסכמתי, ושמחתי שנפלה לידי זכות גדולה זו, כי ידעתי שתצא אדם גדול בתורה.והנה עתה אני מרגישה שזמני קרב, ובאתי לחלות את פני הרב, שיאמר עלי קדיש במשך שנה שלימה. אמר לה הרב, בודאי, זו הכרת הטוב שלי אליך, ובירך אותה לשלום. לאחר ימים מספר, נפטרה האשה, הלך הרב ללווייתה, ומאז התחיל לומר עליה קדיש מידי יום ביומו, מילה במילה בכוונה גדולה. גם לפני כל ברכה שברך, ולפני כל שיעור, היה אומר שיהיה לעילוי נשמתה, וכן הלאה. כך עברו שלושים יום. בליל השלושים היה הרב ישן על מיטתו, ופתאום אותה זקנה מופיעה לו בחלום, כולה לבושה לבנים, ופניה מאירות ומזהירות כשמש, אומרת לו: כבוד הרב, די, די! מספיק לומר קדיש! לשאלת הרב, מדוע? וכי הקדישים שאמרתי, אינם טובים? אמרה לו, הקדישים של הרב יותר מדאי טובים. בכל פעם שהרב אומר קדיש, באים מלאכי השרת ומעלים אותי בגן עדן מקומה לקומה, וכבר הגעתי למקום של נשים צדקניות גדולות, שאינני מבינה את שפתן כלל, לכן אינני רוצה שתמשיך לומר קדיש. ורק ביום השנה, תגיד שוב.מכאן נלמד כמה מעלת הקדיש גבוהה, שכאשר נאמר כהוגן, מילה במילה, בדקדוק נכון ובהבנת התיבות, בודאי שגדולות ונצורות הוא עושה בשמים, ומעלה את הנפטר מעלה מעלה בגן עדן העליון.
גם אם ההורים לא השכילו לשמור תורה ומצוות, ולא חינכו את בניהם על ברכי התורה, בכל זאת מועילה להם אמירת הקדיש, כדי להגן עליהם מפני הפורענות, ואף להוציאם מגהינם ולהכניסם לגן עדן, וכפי המעשה שיובא להלן.
אחר אמירת פסוקי תהילים או שאר פסוקי תנ"ך, אומרים קדיש "יהא שלמא". ולאחר שאר לימוד תורה, כגמרא, מדרש, הלכה ואגדה, אומרים קדיש "על ישראל", וקודם לכן, טוב לומר משנת "רבי חנניא בן עקשיא...". ודע כי מעלת הקדיש שאחר הלימוד גבוהה מאוד מאוד, על כן יזהר תמיד לאומרו בכוונה גדולה לאחר שיעור תורה או סדר לימוד בכולל וכיוצא בזה.כתב הרמב"ם (סדר תפלות, נוסח הקדיש): "כל עשרה מישראל או יותר שעוסקים בתורה שבעל פה, ואפילו במדרשות או באגדות, כשמסיימים אומר אחד מהם קדיש". וכתב רש"י בסידורו: "כל זמן שהציבור אומרים פסוקים או משנה, צריכים לומר קדיש אחריהם". וכן מבואר בספר הפרדס, מחזור ויטרי, ארחות חיים, כל בו, אבודרהם ועוד. וכתב החיד"א (שיורי ברכה יו"ד שעו): "בספר ויקהל משה יש מעשה נורא על רוח אחת, ושם נאמר שאין דבר להגן מפני המזיקים כאמירת קדיש על מזמורי תהילים, ולכן יש להנהיג לעילוי נשמה שילמדו בכל יום מהשנה מזמורי תהילים ויאמרו קדיש" (ה"ב ד קצב). [ועיין בשו"ת בית יהודה עייאש (אורח חיים סימן לא) וברכי יוסף (אורח חיים סימן נה ס"ק א) מה הטעם שנהגו לומר לאחר הלימוד משנת "רבי חנניא בן עקשיא..."].אם לא היו עשרה בעת הלימוד או בקריאת התהילים, ועתה שסיימו ישנם עשרה, יאמרו קדיש, אך קודם לכן, טוב שיאמרו רבי חנניא הנ"ל או שלשה פסוקים שהם. (משנ"ב סימן נה סק"ב)
מרוב גודל מעלת קדיש הנאמר לאחר לימוד תורה וקריאת תהילים, מצוה ומעלה גדולה לאומרו אף לאחר י"ב חודש. ומעשה בתלמיד חכם מזכה הרבים שסיפר למרן זצוק"ל שהמשיך לומר קדיש לאחר שיעורו ברבים, אף לאחר שנה מפטירת אביו ז"ל, ותוך כדי הדברים אמר לו מרן: "תמשיך כך". ואמר למרן, אבל זה גורם שרבים מאנשי השיעור גם הם קמים לומר קדיש, וענה מרן: "שיאמרו". ובספר פלא יועץ (כבוד אב ואם) כתב: "ואף אם חושב שאביו צדיק גמור, ותתענג בדשן נפשו, ידמה כאילו נותן לו מטעמים כאשר אהֵב אביו בעבור תברכהו לנפשו, ולא יגרע אפילו יום אחד בכל ימי חייו מלומר קדיש וליתן צדקה עבור נפש הוריו". (מעיין אומר שיא) [השווה להלן (עמוד 341) עם הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל].
מי שנפטר ולא הניח אחריו בנים אלא בנות, נכון מאוד שישכרו אדם הגון שיאמר קדיש במשך כל השנה לעילוי נשמת הנפטר. ודי לומר בתחילה שכל הקדישים שיאמר השנה, יהיו לעילוי נשמת פלוני בן פלונית שתהיה נפשו צרורה בצרור החיים. וכמו כן, בן הגר במושב שאין בו מנין בכל יום לתפילה, ישכור אדם אחר שיאמר את הקדיש במקומו.כתב בשו"ת יד יצחק, מי שהוא חלש ואינו יכול לרדת לפני התיבה להתפלל ולומר קדיש בעצמו, יכול למנות תלמיד חכם בשכר שיתפלל עבורו, שלענין מצות כיבוד אב ואם אחר מיתה, מועיל שליח לצאת ידי חובת המצוה, שאין הקדיש נחשב מצוה שבגופו כמו תפילין שלא יכול למנות בהן שליח, ורק לכתחילה אם אפשר, מצוה בו יותר מבשלוחו. וכתב המגן אברהם, שמוטב לבן לשכור אחר שיאמר קדיש משיאמר אחר בחינם, ותגיע התועלת להוריו על ידי מצות הצדקה שנותן הבן לומר הקדיש בעבורם. ראובן שאומר קדיש במשך י"ב חודש על אדם שנפטר, תמורת סך מסויים שמשלם לו בן הנפטר, וכעבור זמן נפטר אביו של ראובן, אף שכעת בלאו הכי אומר ראובן קדיש על אביו, רשאי להמשיך באמירת הקדיש וצריכים אף להמשיך לשלם לו, כי הקדיש עולה לזה ולזה ואינו גורע מאחד מהם כלום.
מנהג בני ספרד לומר את הקדיש כמה אנשים יחד, וישימו לב לאומרו בקצב שווה, ולא זה יקדים וזה יאחר. וכן נוהגים רוב בני אשכנז, אך ישנם שעדין נוהגים שרק אחד אומר קדיש על פי כללי זכות קדימה. ומה טוב שגם הם ינהגו כאמור לעיל, כי בכך ימָּנעו מחלוקות, והכל על מקומו יבוא בשלום. שנים או שלשה שאומרים קדיש, והקדים אחד את חברו, אם ההפרש ביניהם יותר מכדי דיבור [כדי זמן אמירת 'שלום עליך רבי', והוא כשניה אחת], יענו הציבור אמן אחַר כל אחד ואחד. אבל אם ההפרש פחות מזה, יענו אמן אחד ויעלה בשביל כולם.
חסד גדול ועצום יש באמירת הקדיש לעילוי נשמת נפטרים עריריים שאין מי שיאמר עבורם. וכן היה מנהג קדום שרב העיר אומר קדיש "על ישראל" שלפני הודו או עלינו לשבח לעילוי נשמת נפטרים אלו. וכן היה מנהגו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל במשך שנים רבות לומר בכל בוקר קדיש על ישראל שקודם הודו, ובסיום התפילה היה קורא כמה הלכות ברמב"ם וקדיש על ישראל. וכתב מרן זצוק"ל בזו הלשון: "וחשוב מאוד לנהוג כן, ומנהג ישראל תורה הוא".
בספר הליכות והנהגות על הסטייפלר מסופר: אברך ירא שמים נפטר, והשאיר אחריו ילד קטן ורך. הילד התבייש לומר קדיש, ולא הועילו ההפצרות וההבטחות שניתנו לו. שאלתי את רבנו מה לעשות, אמר רבנו: "הבא אותו אלי, ואני אנסה להשפיע עליו". נכנסתי עם הילד אל רבנו, ולפני שהתחיל לדבר עם הילד אמר לי, שאמנם הוא אינו מנוסה בדברים כגון אלו, אבל ה' יעזור, ואולי הדברים ישפיעו על הילד.התחיל רבנו לדבר אל הילד בחמימות, ואמר לו: "אביך נמצא בעולם האמת, אין שם דבר ששווה לו. אם יתנו לו כל כסף וזהב שבעולם, אין זה שווה לו מאומה. שם שווה לו רק הקדיש שאתה תאמר עליו! אתה יודע כמה הוא מחכה לקדיש שלך? כדאי לך להגיד, זוהי ההנאה הגדולה ביותר שאתה יכול לעשות לאבא שלך!". אחר כך סיפר לו את המעשה הנ"ל (עמוד 243) על רבי עקיבא שעל ידי שאמר הבן קדיש, הציל את אביו מגהינם. הדברים השפיעו על הילד, ומיד למחרת החל להגיד קדיש מידי יום ביומו, עד סוף שנת האבל.